מתוך ראיון של אביבה אורפז עם גדעון לוין 26.7.2000, ארכיון אורנים
בראיון שנתן גדעון לוין לאביבה אורפז ביולי 2000, ונשמר בארכיון אורנים, מגולל לוין את סיפורו- איך הגיע לאורנים? מהרקע שלו בתחום החינוך לגיל הרך? מאיפה הרעיון לחקור דווקא את הפעילות עצמה, ומה הוביל לרעיון הקמת המרכז לפעילות הילד באורנים? מה היו האינטריגות הפנימיות, כיצד התקבלה שיטתו באורנים, וכמה ובאיזו דרך שולבה בתוכנית הלימודים? כל אלה, ועוד מספר לוין לאביבה בפירוט רב.
את הריאיון עצמו לא ניתן להעלות כאן, מפאת חוקי השימוש בחומרי ארכיון אורנים, אך נביא כאן את עיקרי הדברים, ובעיקר פרטים מעניינים שטרם מצאנו במקורות אחרים.
העובדה הראשונה שהפתיעה אותנו היא שגדעון לוין מספר לאביבה שאין לו השכלה אקדמית כלל, "אין לי לימודים בכלל, אין לי תעודת בגרות אין לי תואר אקדמי שום דבר כלום. אני אוטודידקט". הוא התחיל בתור מדריך לקיבוצים צעירים, והיה פעיל במחלקת החינוך הארצי. מדובר בשנות ה40 של המאה העשרים, ולוין מספר שהיה בין היחידים בקיבוץ הארצי עם רכב בשנת 1949, ובזכות זה הצליח לייצר קשרים עם שמואל גולן שהיה אז מרצה בסמינר הקיבוצים בת"א לפסיכולוגיה של הגיל הרך. בשנת 51' ביקש ממנו גולן להחליפו בתפקיד, ולוין נכנס ללמד בסמינר הקיבוצים באותה שנה.
בשנת 1952 נשלח ללימודים בארה"ב על מנת שיכנס לעבודה מלאה באורנים. ובאמת כאשר חזר, שנה לאחר מכן, בשנת '52 נכנס לאורנים ובמקביל לימד גם בת"א פסיכולוגיה של הגיל הרך ובעיקר של הגנים.
בשנות החמישים לוין לימד בעיקר את הגננות, ובעיקר עפ"י הגישה של החינוך הפסיכואנליטי. בשנות ה-60, הוא מספר, חל שינוי בעניין ההוראה והוא עבר מהפסיכואנליזה. יש לכך שתי סיבות אומר לוין, אחת, אכזבה מהפסיכואנליזה שנכשלה. הסיבה השנייה הייתה שהוא גילה את פייז'ה, שלדברו היה רגע גורלי בהוראה שלו. "פייז'ה מדבר המון על חינוך פעיל, על ילד פעיל, מחנך פעיל, על חשיבות הפעילות בחינוך עצמי [......] אבל הוא איננו מסביר בשום מקום מה זה פעילות..". לוין מחליט לנסות למלא את החלל, והתהייה לעניין הפעילות מציתה את הרעיון. התלמידות (הסטודנטיות בתחום) לטענתו צריכות לבדוק את זה, וכדי לבדוק את זה צריך להקים גן כללי באורנים- זוהי נקודת ההתחלה, והיא קורית בשנת 1972.
בהנהלת אורנים הסתייגו מהרעיון, והיו אף פערים אידיאולוגיים מסוימים שגרמו להתנגדות. ההשקפה של לוין בעד ערוב גילי בחינוך הקיבוצי, מכיוון שראה בה "המשך של המשפחה היהודית הגלותית רבת הילדים", לעומת הקיבוץ הארצי שראה בקיבוץ "המשך של הקבוצה החינוכית של תנועת הנוער" שהייתה כמובן מחולקת עפ"י שכבות גיל.
לוין מספר לאביבה על שיטות העבודה פורצות הדרך שיישם במרכז שהקים. עבודה בחלל אחד עם מחיצות, ולא בחדים, מה שאז לא היה מקובל בכלל. עבודת הצוות, "היינו צוות ממש טוב, ולא חשוב אם אתה מזכיר או מזכירה, או מנהל או חוקר". הוא מספר איך דרש מהמזכירה עליזה ממן להשתתף בישיבות הצוות, דבר לא שיגרתי באורנים אז. והיה גם את רולי הצלם, שהיה אחראי על מערכת הצילום-"הכול צילמנו ותיעדנו" אומר לוין. הצילומים נמצאים בארכיון.
בשנת 88 עזב לוין את אורנים, ויהודית עין דור שלפני כן הייתה גננת בפרויקט. לוין מספר שהיום (שנת 2000), "תורת הגן של המרכז לפעילות הילד היא מנת חלקם של עשרות רבות של גנים". "כל הסטודנטיות עוברות או את הגן באורנים או גנים שעובדים לפי השיטה שלנו בסביבה", רעיון הגן האחר משולב בתוכנית הלימודים של המסלול באורנים, אך לטענתו של לוין לא מספיק. לוין לא מסתיר את הביקורת שלו כלפי אורנים, על חוסר המימון ותשומת הלב למרכז, על השילוב הלא מספק של הרעיון בתוכנית הלימודים. אך בחלק אחר ברעיון, הוא גם מספר דברים אחרים, על ההויי באורנים "היה הווי. [...] כל בוקר היינו הולכים למקלחת יחד מכל החדרים היינו נפגשים על המרפסת בפיג'מות ופותרים את כל בעיות העולם, וזה נשאר גם באורנים הרבה זמן."
לוין מספר על תנאי הקבלה של הסטודנטיות שבאו ללמוד ובכלל על ההון האנושי. כולן היו מעל גיל 25, כולן חברות קיבוץ, כולן נבחרו ע"י הקיבוצים לאחר שעבדו עם ילדים, שזה גם היה תנאי כניסה.
אביבה מתעניינת בקשר של לוין עם המרכז והעובדים בו כיום, ולוין מספר: "הגן ממשיך להתפתח, כאשר מופיעות בעיות הצוות בא אליי ואנחנו משוחחים". "הבנות מהמרכז באות אליי. פעם היו באות פעם בחודשיים, היום קצת פחות, פעמיים בשנה. הן לא באות לשתות קפה. יש לנו יום על נושא מסוים מוגדר מראש, אני כותב בשבילם כל מני דברים, נתתי איזה קורס כשעוד יכולתי לנסוע מתל חי..". ניכרת האהבה והתשוקה שלו לנושא, אפילו שנים לאחר שעזב, בגיל כמעט 80. עדיין מעורב עדיין חושב ומפתח רעיונות, עדיין דואג, ועדיין נלחם על הגן האחר.