בחירת תאוריה חינוכית כבסיס לעשייה בגן / יעל דיין
יעל דיין במאמרה מציגה אידיאולוגיות חינוכיות שונות שהתפתחו במהלך ההיסטוריה, חלק התפתחו סביב "תאוריית ההתפתחות (פרויד, גזל, אריקסון, פייז'ה), אחרות על תאוריות למידה (סקינר, ווטסון), ואחרות על תאוריות חינוכיות (פרבל, מונטסורי ודיואי)." ההבדלים בתאוריות מייצגים בעיקר את ההבדלים בהשקפת העולם, ולכן כותבת דיין, מתאים לקרוא להם 'אידיאולוגיות'.
דיין מציגה ומפרטת במאמר את ההבדלים בגישות ובאידיאולוגיות בנושאים שונים הקשורים לעשייה בגן כמו דימוי הילד/ה, יחסי הכוח ותפקידי הגננת. לדבריה גישת ההתאמה ההתפתחותית היא הגישה המנחה כיום לעשייה חינוכית בגן, והיא בוחנת אותה בהשוואה לתאוריית "זרימת הפעילות" של גדעון לוין.
תאוריית זרימת הפעילות נוסחה לראשונה בסמינר אורנים במרכז ללמוד פעילות הילד בשנת 1975, בתוך הקונטקסט הפוליטי, חברתי ותרבותי של ישראל, כותבת דיין. גישת ההתאמה ההתפתחותית מעוגנת בעיקר באידיאולוגיה הפרוגרסיבית, כמו גם תאוריית זרימת הפעילות של גדעון לוין, אך בהשוואה לגישת ההתאמה ההתפתחותי, שמה פחות דגש על האספקטים ההתפתחותיים. היא נשענת על התאוריה של פיאז'ה אבל מתמקדת בתאוריה של הפעילות ופחות בהתפתחות קוגניטיבית והבניית ידע. דיין מזהה את זיקתו של לוין לזרם ההומניסטי-דמוקרטי- אין בו תאוריית התפתחות בהכרח וגם לא הבחנות גילאיות, אלא דגש על האמון בילד ויכולתו לקחת אחריות על הלמידה.
תאוריית זרימת הפעילות, כותבת דיין, "היא תאוריה מקורית שנוצרה והתפתחה מתוך התבוננות ומחקר על פעילותם של ילדים וילדות, כפי שנצפו במרכז ללימוד פעילות הילד באורנים, שהוקם במטרה לחקור את הפעילות על מרכיביה השונים". היא מסבירה כי מטרתו של לוין הייתה לאמת את ההשערה כי הפעילות היא אוניברסלית, ולכן, לעומת מחקרים שנעשו בארה"ב הכניס לגן באורנים ילדים מאוכלוסיות שונות ומגוונות. היא מתארת את הסקרנות של לוין להבין את משמעות הפעילות.
דיין מציגה השוואה בין התורה הביהביוריסטית לתורה של לוין, ואת השינוי שנעשה בשתיהן לאחר מספר שנים. כאשר הוצגה ביקורת על תפיסת הגננת, כצופה ולא כגננת אקטיבית, נעשתה במרכז ללמוד פעילות הלד חשיבה מחודשת, שהובילה למודל חדש, "המעורבות המשתתפת", וראו בה עיקרון פדגוגי חיוני, וביטוי מובהק של שותפות עמוקה בין המחנך לילד. גישה זו אינה מקובלת שום אופן ע"י הגישה הביהביוריסטית.
בחלק הבא של המאמר "תאוריית זרימת הפעילות כתשתית לעשייה חינוכית בגן", מפרטת דיין את הסיבות בגינן לדעתה יש לבחור דווקא בתאוריית זרימת הפעילות של לוין כבסיס רעיוני ועיוני לחינוך בגן הילדים בישראל. מסקנותיה היא שעדיפה ההתמקדות במושג "הפעילות", במקום מושג "ההתפתחות". "הפעילות מגוונת יותר, אין בה "סולם נורמטיבי" או סטנדרטים ברורים, וכך מאפשרת לילדים ולילדות לפעול באופן חופשי מבלי לעמוד בסטנדרטים התפתחותיים נוקשים".
דיין ממשיכה ומפרטת את העדפתה המובהקת בגישתו של לוין ובתורתו, מהבהירות של האידיאולוגיה והפרקטיות של התאוריה, וכמובן מצטטת את לוין שוב ושוב להוכחת דבריה. היא מספרת על מאות המאמרים חוברות ספרים שפרסם לוין, על נגישותם, ועל האפשרות לקבל רעיונות ולדחותם וקיים דו שיח מפרה ומעשיר.
בדברי הסיום מציגה דיין מטרה מרכזית של החברה הישראלית לדעתה, והיא חיזוק הדמוקרטיה. החשיבות של התייחסות לפרטים בחברה דמוקרטית כפרטים אוטונומיים המסוגלים לקבל החלטות, להיות בעלי ביטחון וידע ויכולת לקחת אחריות על עצמם ועל קבוצה. היא מציעה להקים קבוצות דיון והדרכה של גננות, מפקחות והורים, הקוראות, הוגות, לומדות ומנתחות את כתביו של גדעון לוין, חלק מהרעיון יקבלו וחלק ידחו,על מנת לגבש אידיאולוגיה חינוכית ותאוריה מעשית שתתאים לגן הילדים של המאה ה-21.
ניתן להבין מהמאמר כי הערכתה של יעל דיין את גדעון לוין ותורתו, אינה מבוססת על אישיותו של לוין, אולי גם, אבל בעיקר על חיבור עמוק לאידיאולוגיה, והבנה אמיתית של חשיבות והשפעתה של גישה זו, לא רק בגן הילדים, אלא על החברה הישראלית בכלל. דיין רואה בגישתו של לוין גישה ערכית, יציבה, ברורה וישימה, שמעודדת ומחזקת את הדמוקרטיה. היא מציגה את האלטרנטיבות, את הגישות האחרות, לעיתים אף מנוגדות באופן מפורט. אך בהשוואה שמקיימת בין הגישות ומשכנעת באופן רציונאלי ובהיר, תוך הצגת נתונים, מחקרים וביקורות כי דווקא תאוריית זרימת הפעילות של לוין היא העדיפה מבניהן, ורצוי שהעוסקים בתחומים ילמדו, יחקרו וידונו בה לעומק.