סיכום
כשחיפשנו נושא לחקור עליו בהיסטוריה של אורנים, חשבנו שאולי נחקור על אדם מסוים שהיה משמעותי באורנים, או על אירוע מסוים או איזה נושא חברתי גדול שנחקור את הביטוי שלו במכללה. כשהתחלנו לקרוא על תורת הגן, וגן אחר, חשבנו שנלמד קצת על איזו שיטת חינוך מיוחדת, ועל ההתפתחות שלה באורנים. זו גם הייתה שאלת המחקר שלנו, אבל ככל שקראנו יותר, הבנו שמדובר בהרבה יותר מזה.
גילינו עוד ועוד מקורות שונים ומגוונים, ראיונות וקטעי ארכיון, יומנים, מאמרים. כל מקור פתח אותנו לעולם תוכן נוסף, אם זה גדעון לוין עצמו, שאישיותו ופועלו בלבד מספיקים לסדרת ספרים שלמה, המרכז ללימוד פעילות הילד שהקים- הגן באורנים, שלא ידענו שהיה קיים, על מסלול הלימודים לחינוך הגיל הרך, על תיאוריות בחינוך, ואפילו על פוליטיקה.
הנושא שלנו מתייחס להתפתחות תורת הגן בשנים 1975-1995, אבל כפי שהתבהר לנו מהר מאוד, זו ממש לא הייתה נקודת ההתחלה, וגם לא הסיום. התפתחות תורת הגן שזורה בחייו של גדעון לוין, במקומות אליהם הגיע, באנשים בהם פגש ובפיאז'ה אחד ששינה לו את צורת החשיבה, ובמובן מסוים את החיים. לוין חזה את המרכז ללמוד פעילות הילד הרבה לפני שהוקם, לפני ששכנע אדם אחד באורנים שהדבר נחוץ, ובוודאי לפני שגייס מימון ומשאבים. במקורות שהצגנו כאן, ניתן לראות את הדרך כולה, שלב אחר שלב, בהתחלה בעיקר מנקודת מבטו של לוין עצמו - איך הגיע לתחום הזה בכלל, מאיפה הגיעה ההבנה שזה מה שהוא רוצה לחקור, מה הייתה התיאוריה, מה הייתה דרך הפעולה, מי היו השותפים, ומי היו המתנגדים. לאחר מכן, בשנים בהן נעשה המחקר ובהן פותחה תורת גן אחר במרכז לפעילות הילד, נחשפנו לתיעוד הפעילות עצמה מכמה וכמה זוויות. תיעוד שלבי המחקר, חלוקת התפקידים בצוות, ההווי, הפוליטיקות הקטנות והגדולות. יומנים של גננות בפרויקט המתעדות את החוויה שלהן, את התחושות, המחשבות והתהליך האישי שעברו, על הגן, על סדר היום, על הקשר עם הילדים ועל האופן שבו הן עצמן תופסות את הגישה החינוכית.
חיפשנו קצת לכלוך, מישהו או מישהי שהיו מעורבים והייתה להם ביקורת כלפי השיטה, כלפי המרכז או אפילו כלפי לוין. חיפשנו גם דברים שנכתבו בדיעבד, שסותרים את הגישה, או עדויות לכך שהיא כבר לא רלוונטית או אולי אחרי מותו של לוין ב2004, נשכחה. אבל הביקורת הנוקבת היחידה שמצאנו היא דווקא של לוין עצמו. לוין העביר ביקורת פעמים רבות בדבריו בראיונות שונים על ההתנהלות של הנהלת אורנים, תחילה על חוסר המימון וחוסר תשומת לב מספקת לנושא, לטענתו, ואחר כך על הנפח שתופסת הגישה, והגן עצמו וההתנסות הפרקטית בו בלימודיהן של הסטודנטיות במסלול לגיל הרך באורנים.
כבר מחומרים שחשפנו אליהם מהתקופה שבין 1975 ל-1995, ניתן לראות את ההשפעה הגדולה והמשמעות של תורת גן אחר/ הגן הזורם/ זרימת הפעילות ושל המחקר שנעשה במרכז באורנים ותוצאותיו בעולם החינוך לגיל הרך ובכלל. לוין ושותפותיו לדרך המשיכו לכתוב ספרים ומאמרים רבים בנושא, קיימו הדרכות, סמינרים היו מוקד להתייעצות, ודיון ער בנושאים חינוכיים, והמשיכו להיות שותפים בפיתוח והכשרת הדורות הבאים, של מחנכות ומחנכים רבים. משנתו של לוין נלמדת עד היום במסלולי הלימוד לחינוך הגיל הרך בארץ ובאורנים בפרט, ומהווה אחת מאבני היסוד לתורת הגן בכלל. החל משנת 2009, מתקיימים מידי שנה כנסים לגיל הרך לזכרו של לוין בהם מעלים ובוחנים נושאים בגישה וסוגיות חינוכיות, ודנים בהן, ומתווכחים עליהן, לוקחים ממשנתו חלק ודוחים חלקים אחרים- בדיוק כפי שחשב שנכון וראוי שיעשו אנשי חינוך. מעבר לתורת הגן שפיתח, זהו החותם המשמעותי שהשאיר אחריו, וגם המסקנה העיקרית שלנו מהמחקר שלנו מהמחקר- להמשיך לעסוק בחינוך, להמשיך לשאול, להמשיך לדון, להמשיך להתווכח, להמשיל חקור, לא לקבל את הדברים כעובדה מוגמרת, להעז, ליזום ולפרוץ עוד דרכים בחינוך.